לצייר מציאות אחרת בתוך המציאות הקיימת

לפעמים כשאני מסתכלת על דברים, אני מנסה לדמיין איך הייתי מציירת אותם. מפרקת את התמונה לצבעים, לאור וצל. שמה לב מאיזה צבעים מורכבים הברק של העלה או הצלילות של המים. זה ממש תהליך של "איבוד המשמעות" של הדבר שעליו אני מסתכלת. זו כבר לא כנף של תוכי אלא קוים, נקודות, צבעים, כווני תנועה.

בלי לדעת, לאורך השנים, עשיתי תהליך שהיום מלמדים גם בקורסים של מיינדפולנס, בתהליכים טיפוליים, בלימוד של מיניות ועונג.

אני חושב משמע אני קיים?

ביום יום בתוך המשימות , המשפחה, העבודה, כשצריך להספיק, לעמוד בזמנים, לעמוד בציפיות, בהתחייבויות, לגלות אחריות, לתת מענה לכל מיני א/נשים אנחנו מופעלות/ים ע"י המחשבות שלנו. רצף אינסופי ומהיר של מחשבות. יש מי שצוחקים שבעתיד היצור האנושי יהיה ראש ענק עם אצבע כדי שיוכל להשתמש בסלולרי, ללא גוף, ללא חושים.

העיסוק הרב במחשבות עשוי להכניס המון מתח, לפעמים לשבלל אותנו סביב משהו מטריד, לעייף, להגביר את תחושת המרוץ, ליצור עומס על המערכת שלנו. חוויה שאי אפשר לעצור ואולי אפילו לא ראוי. כמו להיות על קרוסלה שמסתובבת במהירות עצומה וכבר יש בחילה וכבר מרגישים ממש רע אבל אין איך לעצור.

בזמנים קשוחים, כמו בחודשים האחרונים, אחרי ה 7.10, עם שרשרת ההשפעות של האסון הזה, המלחמה, האובדנים, הדאגה העצומה לחטופים, הגעגוע, השכול, ההשפעה על הפרנסה וה- well being בכלל, יש ערך למצוא דרכים ליצור רגעים של רווחה ונשימה.

דרכים שיכולות מאוד לתמוך בנו גם ביום יום הפשוט והשגרתי.

לתת מקום לחוויה החושית ולהתמקד בה

על התפתחות החושים יש ידע רב, תהליכים נוירולוגים מרתקים שעובר המוח שלנו מהעוברות, דרך הינקות ועד לחיינו הבוגרים. תינוק חוקר את העולם דרך החושים ועם ההתנסות המוח שלו נותן משמעות למידע הרב שמגיע אליו. המידע החושי הופך להיות רקע ובא לשרת את התפקוד שלו והפעולה שלו בעולם.

ואנחנו המבוגרים כבר הרבה פחות ערים לפעולת החושים שלנו (אלא אם משהו בהם משתבש), למעשה כדי להתמקד בחושים כדאי לנו לחזור להיות סקרניים לגביהם, ממש כמו התינוק.

אני אוהבת את דימוי הפנס, להדליק פנס ולהפנות את אלומת האור שלו לדברים שבהם עדיף להתמקד. להניח לשאר הדברים, לבחור במודע להפנות את אלומת האור או את הפוקוס לחושים. לשים לב למה שאנחנו רואות/ים בלי לתת לזה משמעות מחשבתית אלא רק לזהות את המאפיינים של הדברים – איזה צבעים, איזה צורות, מהי התנועה?

להיות בתשומת לב לקולות שסביבנו, ממש לחפש בכוונה צלילים שהאוזן שלנו כבר התרגלה לשמוע ואולי מסננת כך שאנחנו לא שמות/ים לב אליהם. קולות חלשים, קולות רמים, גבוהים, נמוכים, רחוקים, קרובים, רחשים…

ובשביל לעשות את המעבר הזה לחושים אפשר לדמיין מתג שכשלוחצים עליו עוברים מהראש לגוף, מהמחשבות לחושים, מהדעות והלוגיקה לעולם של חוויה.

רעיונות ליישום

הנה כמה אפשרויות של תרגול כדי להיות יותר ערים לחוויה הגופנית ולחוות יותר רווחה, מוזמנות/ים להשתמש בדימוי הפנס. קחו לעצמכם/ן כמה דק' בשביל זה:

1. לשים לב לנשימה, כאילו האויר הוא חומר שיש לו טמפרטורה, צבע או טקסטורה ולהכניס אותו בנשימה עמוקה לאזורים שונים בגוף. ללטף את הגוף מבפנים, לפזר בתוכו את החומר הזה ובנשיפה לוודא שכל כולו יוצא החוצה.
2. יצאתם/ן לטיול? שימו לב לריחות בסביבה. איזה ריח זה? הריח נעים לי? אולי לא? האם מתחשק לי לקחת שלוק אויר משמעותי או שדרכי הנשימה דווקא נסגרים?
3. עצרו רגע, לא משנה באמצע מה אתם/ן. שימו לב לתחושות על העור, לרוח, למגע הבגדים, לכסא שיושבים עליו, האם נוח לכם/ן? אם מישהו נוגע בכם/ן התמקדו במגע, במקום הננגע, בלחץ על העור, בחום, איך זה להרגיש את זה?

זה עניין של רגעים ספורים במשך היום שיכולים לעשות שינוי.

וזו תמונה של הסיבה העיקרית בימים האחרונים לקחת אויר מלוא הראות, לעצום עיניים ולהתענג.